בארצות רבות כבר הפך מיחזור לדרך חיים נורמטיבית המקבלת תמיכה על ידי הממשלה. במדינות מסוימות, כמו יפן, לקחו את נושא המיחזור צעד אחד קדימה וחוסר הפרדה בין סוגי הפסולת השונים מהווה עבירה של ממש עם קנס בצידה.
גם במדינות שעוד לא אימצו את השיטה לגמרי ניכרת התפתחות הדרגתית למגמת מיחזור מקיף כשנגישות מכלי המיחזור ורמת המודעות העולה של האוכלוסיה הם כלים שלובים שאחראים לשינוי ההדרגתי המדובר.
בכל הקשור להפרדת פסולת למיחזור בישראל, עדין רחוק המרחק בין האידיאל למצב בשטח. כולנו יודעים שמיחזור חומרים מסויימים הוא חיוני בהגנתו על הסביבה: לא רק שהוא אינו מנצל ומכחיד משאבים טבעיים אלא גם חוסך בתהליכים מזיקים לסביבה בתהליך הייצור עצמו. עם זאת למרות העידוד החלקי שמקבל האזרח הקטן בארץ, בעיקר בתחום מיחזור בקבוקים, עדיין אין תחושה של הטמעת הערכים של מיחזור ושינוי אורח החיים.
על פי נתונים סטטיסטיים בין שבעים וחמישה לשמונים ושבעה אחוזים מהפסולת בארץ לא ממוחזרים. הערכת עלות הטמנת הפסולת עומדות על יותר ממיליארד שקלים, ומנגד הפוטנציאל הכלכלי הנובע ממיחזור עומדת על בין חצי מיליאד למיליארד וחצי שקלים, ובנוסף תועלת סביבתית רבה והגדלה של מספר המשרות בארץ בעוד חמשת עד עשרת אלפים משרות.
נתונים דומים ברחבי העולם גרמו לכך שכיום המגמה העולמית היא ירוקה בהרבה מזו של לפני כמה עשורים ואף של לפני כמה שנים.
כאמור, נושא הפרדת פסולת למיחזור ומיחזור אשפה בכלל, הוא תחום שלא בכדי נכנס ללקסיקון של אנשים מכל שכבות האוכלוסיה בארצות רבות. הדבר נעשה תמיד תוך עידוד מסר המיחזור על ידי הממשלה והרשויות המקומיות הכפופות לה.
הגברת הנגישות של מתקני מיחזור, הגברת הפיקוח והגברת התודעה במקביל הם שלושה אפיקים שהוכחו כיעילים בשטח ברחבי העולם והעלו את אחוז הממחזרים בצורה משמעותית. הפוטנציאל קיים בכל מדינה מפותחת שהיא, כולל ארץ ישראל. דוגמא ליעילות מקומית בנושא המיחזור ניתן לראות, כאמור, בתחום הבקבוקים.
בעשור האחרון לא רק שפוזרו מתקני מיחזור בקבוקים רבים בארץ, אלא גם נכנס חוק הפיקדון על בקבוקים, המהווה תמריץ להחזרתם לרשתות השיווק המוכרות אותם בתמורה לתגמול כספי. ואכן, כמות הבקבוקים למיחזור עלתה פלאים וכיום לא נדיר לראות ברחובות אדם הסוחב שקיות לעבר אחד ממתקני המתכת המדוברים.
עם זאת השאיפה של הממשלה לחיסכון במשאבים והגברת המיחזור רק הולכת ומתחזקת, כשהרפורמה של השר להגנת הסביבה גלעד ארדן היא ביטוי מדויק שלה.
לאחרונה הוחלט במשרד להגנת הסביבה להעלות את המודעות לנושא ולהחל תוכנית מיחזור כוללת שתגביר באופן משמעותי את כמות הממחזרים בארץ וכך תסייע ליצירת קומפוסט טבעי לחקלאות וחשמל נקי בתהליך מיחזור פסולת מוצקה. מעבר לכך הפרדת הפסולת תמנע המשך זיהום הקרקע ותסייע ליצירת מקומות עבודה חדשים.
המהפך המדובר צפוי להיעשות בעזרת חבילות סיוע שינתנו לרשויות על ידי המשרד להגנת הסביבה ויכללו מספר פעילויות שלובות: רכישת פחים שיחולקו לשני סוגי פסולת ויוצבו הן במקומות ציבוריים והן בבתי האזרחים, רכישת משאיות ייעודיות, שיפוץ והתאמה של חדרי האשפה הקיימים וכמובן פעילות הסברתית מקיפה שתנחה את התושבים בדבר השינוי התפיסתי והמעבר לחשיבה 'ירוקה' יותר בשטח. בעתיד צפויים להיבנות עוד מתקנים ייעודיים להגברת מיחזורם של חומרים ספציפיים.
שינוי מדיניות המיחזור כולל שינוי החקיקה גם לגבי מפעלים ובתי חרושת. דוגמא לכל היא חוק האריזות שתעביר את האחריות לנושא האריזות למפעל או ליבואן שלו וגם העלאת המס למפעלים מזהמים שלא לפי חוק. שאיפת השר והמשרד להגנת הסביבה היא להגיע ליעד תוך שלוש שנים מהחלת התוכנית כשבסופן הרשויות שיתמידו ויגיעו לתוצאות יתוגמלו בתמריץ כספי בנוסף להשקעה בשיפוץ וההסברה.
